יומן המחקר | כאשר סיפור פוגש מרחב בטוח

יש ימים שבהם המחקר אינו מתקדם במעבדה.

הוא מתקדם במרפסת של בית.

היום היה יום כזה.

שיחה משפחתית פשוטה לכאורה התפתחה למקום שלא ניתן היה לתכנן מראש. לא היו בה שאלונים, לא היו בה שיטות טיפול, ולא היה ניסיון לפתור בעיה. היה בה דבר אחד בלבד – מרחב שבו אפשר היה לדבר.

בשלב מסוים התרחש רגע משמעותי.

סיפור אחד הזמין סיפור אחר.

כאשר אדם אחד העז לספר את סיפור חייו בכנות, נפתח לפתע מרחב שבו אדם נוסף הרגיש בטוח דיו כדי לספר את סיפורו שלו.

באותו רגע נעצרתי.

לא מפני שהבנתי מהו הריפוי.

אלא מפני שהרגשתי שנחשפתי לאחד התנאים המאפשרים לו להופיע.

שאלת המחקר

האם ייתכן שאחד התנאים הראשוניים לריפוי הוא קיומו של מרחב בטוח, שבו אדם יכול לספר את סיפורו מבלי לחשוש שישפטו אותו, יתקנו אותו או ימהרו להסביר אותו?

זוהי אינה מסקנה.

זוהי השערת מחקר שנולדה מתוך החיים עצמם.

התבוננות

במהלך השנים התרגלנו לחשוב שריפוי מתחיל כאשר נמצא הפתרון.

אולם ייתכן שהפתרון אינו תחילת הדרך.

ייתכן שהתחלת הריפוי מתרחשת ברגע שבו האדם מגלה שיש מקום שבו מותר לו להיות כפי שהוא, עם כל כאבו, זיכרונותיו ושתיקותיו.

ייתכן שהמרחב הבטוח קודם לכל שיטה.

קודם לכל הסבר.

וקודם לכל ניסיון לתקן.

גילוי נוסף

לאחר שהשיחה הסתיימה יצאנו להליכה שקטה בגינה.

שם הבנתי דבר נוסף.

במשך זמן רב חשבתי שאנחנו חוקרים את הריפוי כדי לעזור לאחרים.

אבל באותו יום עלתה בי הבנה חדשה:

ייתכן שגם החוקר עצמו משתנה תוך כדי המחקר.

ייתכן שעצם יצירת התנאים לריפוי של אדם אחר יוצרת באותו הזמן תנאים לריפויו של מי שיצר אותם.

גם זו אינה מסקנה.

גם זו שאלה.

המשמעות עבור האקולוגיה של הריפוי

האירוע הזה מחזק כיוון מרכזי במחקר שלנו.

הריפוי אינו מתחיל בהכרח בהתערבות.

לעיתים הוא מתחיל ביצירת תנאים.

מרחב בטוח.

הקשבה.

אמון.

נוכחות.

ייתכן שאלה אינם רק ערכים אנושיים.

ייתכן שהם תנאים אקולוגיים, שבלעדיהם תהליכי ריפוי מתקשים להתפתח.

שאלות להמשך המחקר

• האם מרחב בטוח הוא תנאי הכרחי לריפוי, או רק אחד התנאים האפשריים?

• מהם המרכיבים היוצרים תחושת ביטחון אמיתית?

• האם עצם האפשרות לספר את הסיפור משנה את היחסים של האדם עם סיפורו?

• האם גם המקשיב משתנה בתהליך?

• האם ניתן לזהות עיקרון זה במערכות יחסים נוספות – במשפחה, בקהילה, ברפואה ובחינוך?

איננו מסיימים את הרשומה הזו בתשובה.

אנחנו מסיימים אותה בשאלה.

כי ייתכן שדווקא השאלות הן שממשיכות להוביל את הדרך.

שאלת המחקר המרכזית נותרת בעינה:

באילו תנאים ריפוי נעשה אפשרי?