יומן המסע | כאשר עיבוד הנתונים מאט

יש רגעים שבהם נדמה שהמוח כבר אינו עובד כפי שעבד בעבר.

המחשבות אינן רצות באותה מהירות. עיבוד הנתונים נעשה כבד יותר. לעיתים הוא אפילו מתיש.

במשך שנים ראיתי בכך סימן לחולשה.

אך לאחרונה התחלתי להבחין במשהו אחר.

ככל שעיבוד הנתונים נעשה מורכב יותר, כך גדל גם מרחב ההבנה. אני מגלה פחות צורך להגיב מיד, ויותר יכולת להתבונן. פחות רצון למצוא תשובה מהירה, ויותר סבלנות לאפשר לשאלה להתפתח.

לאט־לאט החלו להופיע קשרים שלא ראיתי בעבר. אירועים רחוקים בזמן התחברו זה לזה. חוויות שנראו חסרות משמעות הפכו לחלק מתמונה אחת שלמה.

התחלתי להבין שאולי המוח האנושי אינו רק מאבד יכולות עם השנים.

ייתכן שהוא גם מפתח יכולות חדשות.

אולי זו דרכו של המוח לפצות על הבלתי צפוי. כאשר המהירות פוחתת, גדלה היכולת להכיל מורכבות. כאשר התגובה מתעכבת, ההבנה מתרחבת.

מניסיוני, זהו פיצוי בעל ערך מפתיע ביופיו.

הוא אינו מחזיר את מה שהיה בעבר. הוא מגלה אפשרות חדשה שלא הכרתי.

באותו רגע נולד בי מושג חדש.

מרכז ההבנה.

אינני יודע עדיין כיצד להגדיר אותו במדויק. איני יודע אם הוא מושג פסיכולוגי, נוירולוגי או רק דרך חדשה לתאר חוויה אנושית.

אך אני יודע לזהות אותו כאשר הוא מופיע.

זהו המקום שבו האדם חדל למדוד את עצמו רק לפי מהירות החשיבה שלו, ומתחיל להבחין בעומק ההבנה שנולד מתוכה.

אולי זו אינה רק תופעה של הגיל השלישי.

אולי זהו אחד התנאים שבהם ריפוי נעשה אפשרי.

לא כאשר האדם ממהר להבין את החיים,

אלא כאשר הוא מעניק לחיים די זמן כדי להבין אותו.