אני בן משפחה או מלווה
כאשר אדם יקר לנו יוצא למסע של ריפוי, גם אנחנו יוצאים אליו.
יש רגעים בחיים שבהם איננו אלה המתמודדים עם המחלה, הכאב או המשבר.
אנו עומדים לצד אדם שאנו אוהבים.
בן או בת זוג.
הורה.
ילד.
אח או אחות.
חבר קרוב.
ולעיתים דווקא המקום הזה – של המלווה – הוא אחד המקומות המורכבים ביותר.
אנו רוצים לעזור.
לתמוך.
להקל.
אך לא תמיד יודעים כיצד.
גם המלווים זקוקים למקום
לעיתים כל תשומת הלב מופנית אל האדם המתמודד.
ובצדק.
אך בדרך נשכח לעיתים שגם בני המשפחה והמלווים עוברים מסע משלהם.
גם הם חווים דאגה.
חוסר ודאות.
עייפות.
תקווה.
אכזבה.
אהבה.
ולעיתים גם תחושת בדידות.
אנחנו מאמינים שגם להם מגיע מקום.
אינכם עומדים מחוץ לתהליך
אחד הרעיונות המרכזיים באקולוגיה של הריפוי הוא שהאדם אינו חי לבדו.
הוא חלק ממערכת של קשרים.
לכן גם הריפוי אינו מתרחש בבידוד.
הדרך שבה בני המשפחה מקשיבים.
הדרך שבה הם נוכחים.
הדרך שבה הם מתמודדים עם הקושי.
כל אלה עשויים להשפיע על המרחב שבו הריפוי מתאפשר.
לא משום שהם "מרפאים" את האדם.
אלא משום שהם חלק מן הסביבה שבה הוא חי.
איננו מבקשים מכם להיות מושלמים
איש אינו יודע תמיד מה לומר.
אין משפט אחד שיפתור את הכאב.
אין דרך אחת נכונה ללוות.
לפעמים דווקא הנוכחות השקטה.
הקשבה.
או הידיעה שאינכם מוותרים על האדם,
הן המתנה הגדולה ביותר.
גם אתם חלק מן המחקר
אנו מאמינים שלבני משפחה ולמלווים יש ידע ייחודי.
אתם רואים את האדם ברגעים שאיש מקצוע אינו רואה.
אתם מכירים את סיפור חייו.
אתם עדים לשינויים הקטנים.
ולעיתים דווקא אתם מבחינים ברגעים שבהם התקווה חוזרת.
לכן קולם חשוב.
וניסיונכם הוא חלק בלתי נפרד מן המחקר.
מחשבה לסיום
אולי ליווי איננו רק עשייה.
אולי ליווי הוא היכולת להיות נוכחים, גם כאשר אין בידינו לפתור את הכאב.
לפעמים אדם אינו זקוק למישהו שילך לפניו.
הוא זקוק למישהו שימשיך ללכת לצדו.
שאלה שנשאיר אתכם עמה
 
כיצד נוכל להיות נוכחים בחייו של אדם יקר לנו, באופן שמחזק אותו מבלי לקחת ממנו את הדרך שלו?

לאן ממשיכים מכאן?
❤️ אני מתמודד עם מחלה או משבר אישי
📖 שאלת המחקר
📓 יומן המחקר
🤝 שותפים לדרך

מן המלווים למדנו...
בכל פעם שבן משפחה או מלווה ישתף תובנה משמעותית, תוכלו (ברשותו ובאנונימיות אם ירצה) להוסיף משפט אחד או שניים. עם הזמן תיווצר אוצר של תובנות שלא נכתבו בספרים, אלא נולדו מתוך החיים עצמם.
 גם מן הניסיון האנושי.