ישנם רגעים שבהם אדם מבין שהרעיון שהוא נושא עמו כבר אינו יכול להישאר רק בזיכרון, בשיחות או ברשימות מפוזרות.

מגיע רגע שבו הדרך עצמה הופכת לחשובה לא פחות מן היעד.

כך נולד יומן המחקר של האקולוגיה של הריפוי.

יומן זה אינו נכתב כדי להציג תשובות סופיות, אלא כדי לתעד את הדרך שבה הן מתגלות. הוא נולד מתוך ההבנה שמחקר אמיתי אינו אוסף של מסקנות בלבד, אלא מסע מתמשך של הקשבה, למידה, התבוננות, תיקון והעמקה.

אנו מבקשים לתעד ביומן זה את התפתחותו של המחקר כפי שהוא מתרחש באמת – על רגעי ההשראה שבו, על השאלות שנולדות, על המפגשים שמרחיבים את החשיבה, ועל הרגעים שבהם אנו נאלצים לעצור, לבחון מחדש ולהמשיך בדרך מתוך ענווה.

השאלה שמלווה אותנו מראשית הדרך היא פשוטה בניסוחה, אך עמוקה במשמעותה:

 

באילו תנאים ריפוי נעשה אפשרי?

איננו יוצאים למסע הזה כדי להוכיח רעיון שנקבע מראש.

אנו יוצאים כדי ללמוד.

להקשיב.

לשאול.

להתבונן.

ולאפשר למציאות עצמה ללמד אותנו.

אנו מאמינים כי הידע האנושי אינו מתפתח רק באמצעות מחקרים ומאמרים, אלא גם באמצעות מפגש אמיתי בין בני אדם, בין תחומי דעת שונים, ובין ניסיון חיים לבין ידע מקצועי.

לכן בחרנו לפתוח את יומן המחקר.

אנו מזמינים כל אדם הקורא שורות אלו לראות בעצמו שותף למסע. איננו מבקשים להסכים עם כל מחשבה שתופיע כאן, אלא להצטרף אלינו לתהליך של חקירה משותפת, שבו כל שאלה כנה היא צעד נוסף בדרך להבנה עמוקה יותר.

ייתכן שלא כל שאלה תזכה למענה.

ייתכן שחלק מן ההשערות ישתנו.

ייתכן שגם אנחנו נשתנה לאורך הדרך.

דווקא משום כך בחרנו לתעד את המסע.

כדי שלא נזכור רק את היעד שאליו הגענו, אלא גם את הדרך שהובילה אותנו אליו.

זהו העמוד הראשון ביומן המחקר.

איננו יודעים לאן הדרך תוביל.

אך אנו יוצאים אליה מתוך סקרנות, אחריות, ענווה ותקווה.

המסע נמשך...

​