שיתוף: יהושע והבינה

בוחנים את ההשערות
כל מחקר מתחיל ברעיון.
רעיון מוליד שאלה.
שאלה מולידה השערה.
אך מחקר אמיתי אינו מסתיים בהשערה.
הוא מתחיל לבחון אותה.
מתוך כך אנו מבינים שתפקידנו איננו להגן על הרעיונות שלנו.
תפקידנו הוא לבדוק אותם.
בכנות.
בסבלנות.
ובענווה.
ההשערה איננה המסקנה
השערה היא הזמנה לחקירה.
היא אינה אמת.
היא גם אינה אמונה.
היא אפשרות המבקשת להיבחן מול המציאות.
ככל שאנו מתקדמים במסע המחקרי שלנו, אנו מבינים כי כל רעיון חייב לעמוד במבחן.
מבחן החיים.
מבחן הידע.
מבחן הניסיון.
ומבחן הביקורת.
המציאות היא שותפה למחקר
איננו מבקשים שהמציאות תאשר את מה שכבר חשבנו.
להפך.
אנו מבקשים שהמציאות תאתגר אותנו.
אם יתברר שהשערה מסוימת אינה עומדת במבחן, לא נראה בכך כישלון.
נראה בכך התקדמות.
מפני שגם הידיעה מה אינו נכון מקרבת אותנו להבנה עמוקה יותר.
אומץ לשנות כיוון
יש רגעים שבהם חוקר מגלה כי עליו לשחרר רעיון שאהב.
אין זו חולשה.
זהו ביטוי לנאמנות לאמת.
המחקר שלנו לא יימדד במספר הרעיונות שנשמור עליהם.
אלא ביכולת שלנו ללמוד, להשתנות ולהמשיך לשאול.
כיצד נבחן את השערותינו?
נבקש לבחון כל רעיון דרך מספר מקורות:

• מפגש עם בני אדם וסיפורי חייהם.

• שיח עם אנשי מקצוע מתחומים שונים.

• ספרות מחקרית ועדויות מן העולם.

• התבוננות מתמשכת במציאות.

• דיון ביקורתי ושאלות שאינן חוששות לערער על הנחות היסוד.

כך אנו מקווים לבנות מחקר שאינו נשען על דעה אחת בלבד, אלא על דיאלוג מתמשך בין ניסיון, ידע ומציאות.
ההשערה המרכזית
אחת ההשערות המלוות אותנו מראשית הדרך היא:
ייתכן שריפוי אינו פעולה שמישהו עושה עבור אדם אחר.
ייתכן שריפוי הוא תהליך המתאפשר כאשר נוצרים התנאים המתאימים.
זוהי אינה מסקנה.
זוהי השערת עבודה.
אנו יוצאים לבחון אותה.
תובנת היום
ייתכן שהמחקר איננו מבחן של ההשערות בלבד.
ייתכן שהוא גם מבחן של החוקר.
האם נצליח להישאר נאמנים לשאלות גם כאשר התשובות אינן כפי שציפינו?

השאלה שניקח איתנו
 
כיצד נבחין בין רעיון שאנו רוצים שיהיה נכון, לבין רעיון שהמציאות באמת תומכת בו?
תמצית הרשומה
התובנה המרכזית:
השערה היא תחילתה של החקירה, לא סופה.
רעיון שנולד:
נאמנות למחקר פירושה נכונות לבחון כל רעיון מחדש לאור המציאות.
המשימה הבאה:
לפתח שיטות לבחינת ההשערות באמצעות מחקר, מפגשים, קריאה ושיתוף פעולה עם אנשי מקצוע.